תארו לעצמכם שבוקר אחד אתם מתעוררים משנתכם, פוקחים את העיניים והעולם כולו נצבע בשחור ולבן. כך ללא התראה מוקדמת כל דבר צבעוני שאתם מכירים בחייכם איבד את הייחודיות הצבעונית שלו והשאיר אתכם עם שני צבעים בלבד - שחור ולבן.
לפני זמן מה יצא לי להיתקל בכתבה מעניינת שהאירה פינה על העולם בו אנו חיים. בכתבה גולל הכתב איזשהו רעיון שבו המרחב שלנו הופך להיות אט אט מעולם צבעוני ורב גוני לעולם מונוכרומטי (גוון אחד) על סקלת האפורים.
וכך לאורך מספר פסקאות נוכחתי כקורא להבין שבשנים האחרונות מותגים גדולים בעידוד לקוחותיהם מדירים צבעים רבים מקשת הצבעים ודבקים בקו מיתוגי שעיקרו שחור לבן אדום.
די אם ניקח לדוגמא סיור אקראי שעשיתי במרכז מסחרי שבו תחת קור גג אחת התרכזו להם כמה מותגים כגון ארומה, קסטרו, אופנת זיפ, קפה נאמן, קפה הלל, נעלי קרוקס, חנות התמרוקים ללין ועוד... חברות גדולות אלו שתופסות נפח פרסומי רב במדיות השונות גורמות לכך (שלא במתכוון) שהמרחב שלנו, ״הטבע העירוני״ נצבע באותם גוונים ובעצם כופים עלינו נוף מונוטוני בין אם נרצה ובין אם לא.
מנגד, זה יהיה מאוד לא מדוייק להטיל את האחריות רק על המעצבים ו/או המותגים מכיוון שגם מצד משתמשי הקצה הביקוש ללבן ושחור גדל. קחו לדוגמה את שוק הרכב ובצעו ניסוי קטן. צאו למבט חטוף ברחוב שבו אתם נמצאים ובחנו איזה צבע שולט בשורת המכוניות החונות? אני מאמין שלא יקשה עליכם לראות תוכלו לראות שהרכבים בצבע הלבן, השחור ואולי האפור שולטים ביד רמה.
בהמשך לדיון זה, אני מאמין שיהיה מי שיטען שהתופעה היא טרנד חולף ושזה עניין פרקטי וכד''...אבל מאידך בקלות אפשר לסתור טיעונים אלו בכך שזה מעיד על חוסר מעוף הליכה בתלם וכניעה למיינסטרים או לבינוניות.
אין ספק ששילוב הצבעים שחור ולבן עם טפטוף של אדום הוא שילוב מנצח. הוא חזק, הוא זכיר ועוצמתי, אך למעשה מצב שבו יותר ויותר מעצבים ומותגים בוחרים להשתמש באותה שפה מיתוגית, גורם בדיעבד להחלשת המותגים כי הכל פשוט נראה כמעט אותו דבר (למעט צורת הסמל כמובן) והשוני בא לידי ביטוי רק בניואנסים קטנים. זה גורם לאיזשהו עיוורון וקהות חושים במקום לעשות את ההפך...
כל האמור לעיל אינו כדי לבוא בטענה חלילה או להאשים, אלא לגרום לקהילת המעצבים יחד עם הלקוחות שלנו להתעורר, להעז ולחשוב אחרת ומחוץ לקופסה. אני כמעצב מאמין שהצבע הוא כלי חשוב בהגדרת העצמיות שלנו ושל המותג שלנו. הצבע מאפשר לנו לשאוף, לפרוץ גבולות ולבטא את מי שאנחנו. אז מי מרים את הכפפה באתגר העיצובי הבא שלו?
|